<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תל"ו</h1>
<h2>דף ב.</h2>
ותניא טוב אשר לא תדור טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר. והכי קאמר טוב אשר לא תדור משתדור כדרך כל הנודרים (ומשלם) [שנודרים ומשלמים]. ולא תשלם. ובא זה ולימד על זה. אבל אקרא דלעיל לא קאי (דמיכתב) [דמי כתב] קרא זו ואין צריך לומר זו. ועוד שלא הזכירו התנא והוא עיקר הדרשה לדברי המפרשים כך. ר' יהודה אומ' טוב מזה ומזה נודר ומשלם. דמשתדור ולא תשלם דבר אחד הוא. ואפי' ר' יהודה לא קאמר אלא דאמ' הרי זו. אבל אמר הרי עלי לא. והרי זו דר' יהודה כגון דאייתי בעזרה (והקדשה) [והקדישה] כדמפר' פ"ק דנדרים. ואפי' בהכי פליג ר' מאיר דחייש למעילה בתוך העזרה דכולי עלמא לאו זריזין כהילל. אבל קדשים דלית בהו מעילה או מקדישן בעזרה דליכא למיחש למעילה דבקדשים קלים ליכא מעילה בחייהם כדמוכח במסכת מעילה הרי ודאי שרי ר' מאיר ומותר להביא נדרים בכי האי גוונא לר' מאיר. והכי פירוש' דברית' טוב מזה ומזה נודר ומשלם בנדבות ועולות וכהילל. דמדאמרי' לר' יהודה תני נודב בעל כרחך לר' מאיר נמי תני שאינו נודב. והדתני בברייתא טוב מזה ומזה מביא כשבתו לעזרה לאו היינו ברייתא דהכא. ולא ההיא דנדרים. דהא בענן לפרושי הך דהכא ענין אחר בנדרים. ותו מפרשי' לה ומתרצינן תני נודב ומייתי ראיה מהא דתניא ר' יהודה אומר מביא אדם כבשתו ור' מאיר לא פליג התם. ואילו הך ברייתא הוה ליה מיתנייה בתלמודא. ואי אפשר להעמיד שמעתא דנדרים. וכבשתו דקתני אי בשלמים קלים מיירי דכבשה נקבה היא ולא פליג עלה ר' מאיר. ואם כן אפילו נדרים ונדבות. וברייתא דמיתניא בתוספתא דחולין לא [פליגי] מר אמר חדא ומר אמר חדא דהא לא קתני טוב מזה ומזה נודר ומשלם ומביא כבשתו לעזרה וכו'. אלא שבקיה ר' יהודה לקרא ונקיט לי' תקנתא (דלית) [דלא] ליתי לידי דלא יחל. ואי בעולה מיירי מאי דקתני כבשתו כלומר כבש עולתו ודאי פליג ר' מאיר דעולת נדבה לא שרי ר' מאיר.
